Ta'anith
Daf 23a
הלכה: כָּתוּב וַיִּשְׁכֹּ֤ן כְּבוֹד י֨י עַל הַ֣ר סִינַ֔י וַיְכַסֵּ֥הוּ הֶֽעָנָן֖ שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיִּקְרָ֧א אֶל מֹשֶׁ֛ה בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י. וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה. שְׁבִיעִי שֶׁהוּא לַאַחַר הַדִּיבְּרוֹת וּתְחִילָּה לָאַרְבָּעִים. אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה. אַרְבָּעִין יוֹמִין אֲנָא מֵיעֲבֲד בְּטוּרָא כֵּיוָן שְׁהִגִּיעַ יוֹם אַרְבָּעִים וְלֹא בָא. מִיַּד וַיַּרְ֣א הָעָ֔ם כִּֽי בוֹשֵׁשׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִ‌ן הָהָ֑ר. וְכֵיוָן שְׁהִגִּיעַ שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְלֹא בָא. מִיַּד וַיִּקָּהֵ֙ל הָעָ֜ם עַֽל אַֽהֲרֹ֗ן וַיֹּֽאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם ׀ עֲשֵׂה לָנ֣וּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ וגו'. וַיֹּאמֶר י֨י אֶל מֹשֶׁ֑ה לֶךְ רֵ֕ד כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ וגו'. וַיִּשְׁמַ֧ע יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת ק֥וֹל הָעָ֖ם בְּרֵעֹ֑ה וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל מֹשֶׁ֔ה ק֥וֹל מִלְחָמָ֖ה בַּֽמַּֽחֲנֶֽה. אָמַר מֹשֶׁה. אָדָם שֶׁהוּא עָתִיד לְהַנְהִיג שְׂרָרָה עַל שִׂשִּׁים רִיבּוֹא אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַבְחִין בֵּין קוֹל לְקוֹל. וַיֹּ֗אמֶר אֵ֥ין קוֹל֙ עֲנ֣וֹת גְּבוּרָ֔ה וְאֵ֥ין ק֖וֹל עֲנ֣וֹת חֲלוּשָׁ֑ה ק֣וֹל עַנּ֔וֹת אָֽנֹכִ֖י שׁוֹמֵעַ׃ אָמַר רִבִּי יָסָא. קוֹל קִילוּס עֲבוֹדָה זָרָה אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ. רִבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רִבִּי יָסָא. אֵין כָּל דּוֹר וָדוֹר שֶׁאֵין בּוֹ אוּנְקִי אַחַת מֵחֶטִיוֹ שֶׁלְעֶגֶל. וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁ֤ר קָרַב֙ אֶל הַֽמַּֽחֲנֶ֔ה וַיַּרְ֥א אֶת הָעֵ֖גֶל וּמְחוֹלוֹת. רִבִּי חִלְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. מִיכָּן שֶׁלָּא יְהֵא אָדָם דָּן (עוּמָדוֹת) [אוּמָדוֹת]. דָּרַשׁ מֹשֶׁה מִקַּל הָחוֹמֶר. מָה אִם פֶּסַח שֶׁהִיא מִצְוָה יְחִידִית נֶאֱמַר בּוֹ וְכָל עָרֵ֖ל לֹא יֹ֥אכַל בּֽוֹ. הַתּוֹרָה שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת כְּלוּלוֹת בָּהּ אַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וַיִּֽחַר אַ֣ף מֹשֶׁ֗ה וַיַּשְׁלֵ֤ךְ מִיָּדָיו֙ אֶת הַלּוּחוֹת וַיְשַׁבֵּ֥ר אוֹתָם תַּ֥חַת הָהָֽר׃ תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ שֶׁשַׁבְּרֵם. [שֶׁנֶּאֱמַר] וְאֶכְתֹּב֙ עַל הַלּוּחוֹת אֶ֨ת הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל הַלּוּחוֹת הָרִֽאשֹׁנִי֖ם אֲשֶׁ֣ר שִׁיבַּרְתָּ. אָמַר לוֹ. 23a יָפֶה עָשִׂיתָ שֶׁשִּׁיבַּרְתָּ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. הַלּוּחוֹת הָיָה אוֹרְכָן שִׁשָּׁה טְפָחִים וְרָחְבָּן שְׁלֹשָׁה. וְהָיָה מֹשֶׁה תָפוּשׂ בִּטְפָחַיִים וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּטְפָחַיִים וּטְפָחַיִים רֵיוַח בָּאֶמְצָע. כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה בִּיקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחוֹטְפָן מִיָּדוֹ שֶׁלְמֹשֶׁה. וְגָֽבְרָה יָדוֹ שֶׁלְמֹשֶׁה וְחָטְפָן מִמֶּנּוּ. הוּא שֶׁהַכָּתוּב מְשַׁבְּחוֹ בַּסּוֹף וְאוֹמַר וּלְכֹל֙ הַיָּ֣ד הַֽחֲזָקָ֔ה. יְיֵא שְׁלָמָא עַל יָדָא דְגָֽבֵרָת עַל מִינָא. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בַּר אַבַּיי. [הַלּוּחוֹת] הָיוּ מְבַקְּשִׁין לִפְרוֹחַ וְהָיָה מֹשֶׁה תוֹפְשָׂן. [דִּכְתִיב] וָֽאֶתְפּוֹשׂ בִּשְׁנֵי הַלּוּחוֹת. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נְחֶמְיָה. הַכְּתָב עַצְמוֹ פָרַח. רִבִּי עֶזְרָה בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בֵּירִבִּי סִימוֹן. הַלּוּחוֹת הָיוּ מַשּׂאוּי אַרְבָּעִים סְאָה וְהַכְּתָב הָיָה סוֹבִלָן. כֵּיוָן שֶׁפָּרַח הַכְּתָב כָּֽבְדוּ עַל יָדָיו שֶׁלְמֹשֶׁה וְנָֽפְלוּ וָנִשְׁתַּבְּרוּ.
Traduction
Comme il est écrit (Ex 24, 16): la gloire de l’Eternel résida sur le mont Sinaï, et le nuage le couvrit six jours; il appela Moïse le 7e jour, et Moïse monta; ce 7e j. qui a suivi la promulgation de la Loi (le 7 Siwan) était le 1er des 40 de l’absence de Moïse. Il dit au peuple d’Israël: Je vais rester 40 jours sur la montagne (133)Or, en joignant 23 jours de reliquat du mois de Siwan aux 17 en Tamouz, on a le total de 40. C'Žtait donc le 17 T.. Lorsqu’au 40e jour il ne descendit pas de suite, le peuple voyant que Moïse tarde à descendre de la montagne (ib. 32, 1), qu’à la 6e heure (134)Jeu de mots sur le terme [184] de ce verset, qui a ici le sens de diffŽrer, et peut signifierÊ: dans six (ˆ la 6e heure). du jour il n’était pas arrivé, aussitôt (ibid.) le peuple s’assembla auprès d’Aaron, lui disant: lève-toi, fabrique-nous des Dieux qui marcheront devant nous, etc.; puis (ib. 7): L’Eternel dit à Moïse, va, descends, ton peuple a perverti sa voie etc.; Josué entendit la voix du peuple dans le mal et dit à Moïse, il y a une voix de guerre (révolte) au camp. —Quoi, lui dit Moïse, l’homme qui doit commander un jour à ces myriades de personnes ne sait pas distinguer les voix les unes des autres; et il répondit (ib. 18): ce n’est ni une voix forte de chant, ni une voix faible; j’entends la voix de personnes qui chantent ensemble; c’est-à-dire, ajoute R. Yassa, je distingue les chants que l’on entonne pour les idoles. R. Judan dit au nom de R. Yassa: il n’y a pas de génération qui ne souffre pour une parcelle (uncia) de l’adoration du veau d’or (135)B., Sanhedrin 102a.. Lorsqu’il approcha du camp, il vit le veau et les danses (ib. 19). L’attente de Moïse jusque là, observe R. Hilqia au nom de R. Aha (136)Rabba ˆ (Ex 46)., prouve qu’il ne faut pas juger selon les apparences seules. Moïse fit alors ce raisonnement a fortiori (137)B., Shabat 87aÊ; Rabba ˆ (Ex 19) et dit: si pour l’agneau pascal, qui constitue un seul précepte religieux, il est dit (ib. 12, 48): nul incirconcis n’en mangera; il devra à plus forte raison en être de même du résumé de toute la loi (ces tables dont Israël n’est plus digne). La colère de Moïse s’enflamma; il rejeta les tables de ses mains, et les brisa au bas de la montagne (ib. 32, 19). R. Ismaël a enseigné que l’Éternel a dit à Moïse de les briser, selon ces mots (Dt 10, 2): j’écrirai sur les tables les paroles qui se trouvaient sur les premières tables que tu as brisées; c’est que tu as bien fait de les briser, semblait dire Dieu. R. Samuel b. Nahman dit au nom de R. Jonathan (138)J., (Sheqalim 6, 1).: les tables étaient longues de 6 palmes et larges d’autant; et tandis que Moïse tenait 2 palmes en mains, Dieu en tenait deux, et il restait un égal espace libre au milieu. Lorsque Israël adorait le veau d’or, Dieu voulut reprendre les tables des mains de Moïse, mais la main du législateur devint assez forte pour les enlever. C’est un acte dont il fut loué plus tard, en ces termes (ib. 34, 12): et pour toute la main puissante; c’est-à-dire, salut à la main qui l’a emporté sur moi. Selon R. Yohanan au nom de R. Yossé b. Abayé, les tables voulaient échapper (s’envoler) à Moïse, mais il les retint, comme il est dit (Ex 9, 17): je saisis les 2 tables. On a enseigné au nom de R. Néhémie (139)Rabba sur (Ex 46)Ê; Avot de R. Nathan, ch. 41.: l’écriture même s’envola. R. Ezra au nom de R. Juda b. Simon dit: les tables formaient une charge de 40 saas que l’écriture soutenait en l’air; aussitôt que celle-ci eut disparu, le poids total s’affaissa sur Moïse; les tables tombèrent, et se brisèrent. – (140)Suit un passage traduit en (Berakhot 4, 1).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב. וישכון כבוד ה' על הר סיני וכו'. מפרש האיך כלו מ' יום בשבעה עשר בתמוז ובו נשתברו הלוחות:
אונקי אחת של פורענות. מחמת חטאו של עגל:
שלא יהא אדם דן אומדות. מאומדן דעתו עד שיראה או יהא ברור בעיניו הדבר:
וּבָטַל הַתָּמִיד. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. בִּימֵי מַלְכוּת יָווָן הָיוּ מְשַׁלְּשְׁלִין לָהֶם שְׁתֵּי קוּפּוֹת שֶׁלְזָהָב וְהָיוּ מַעֲלִין שְׁנֵי כְבָשִׂים. פַּעַם אַחַת שִׁילְשְׁלוּ לָהֶם שְׁתֵּי קוּפּוֹת שֶׁלְזָהָב וְהֶעֱלוּ לָהֶן שְׁנֵי גְדָיִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵאִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עֵינֵיהֶם וּמָֽצְאוּ שְׁנֵי טְלָאִים בְּלִישְׁכַּת הַטְּלָאִים. עַל אוֹתָהּ שָׁעָה הֵעִיד רִבִּי יְהוּדָה בֶּן אַבָּא עַל תָּמִיד שֶׁלְשַׁחַר שֶׁקָּרַב בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת. וְאָמַר רִבִּי לֵוִי. אַף בִּימֵי מַלְכוּת הָרִשְׁעָה הַזֹּאת הָיוּ מְשַׁלְּשְׁלִין לָהֶם שְׁתֵּי קוּפּוֹת שֶׁלְזָהָב וְהָיוּ מַעֲלִין שְׁנֵי גְדָיִים. וּבַסּוֹף שִׁילְשְׁלוּ לָהֶם שְׁתֵּי קוּפּוֹת שֶׁלְזָהָב וְהֶעֱלוּ לָהֶם שְׁנֵי חֲזִירִים. לֹא הִסְפִּיקוּ לְהַגִּיעַ לְמַחֲצִית הַחוֹמָה עַד (שֶׁנָּתַץ) [שֶׁנָּעַץ] הַחֲזִיר וְקָפַץ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים פַּרְסָה. בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה גָֽרְמוּ הָעֲווֹנוֹת וּבָטַל הַתָּמִיד וְחָרַב הַבַּיִת.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
בימי מלכות יון וכו'. גרסינן להא לעיל בפ''ד דברכות:
תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. עֲקִיבָה רִבִּי הָיָה דוֹרֵשׁ. כֹּֽה אָמַ֞ר י֨י צְבָא֗וֹת צ֣וֹם הָֽרְבִיעִ֡י וְצ֣וֹם הַֽחֲמִישִׁי֩ וְצ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י וְצ֣וֹם הָֽעֲשִׂירִ֗י יִֽהְיֶ֤ה לְבֵית יְהוּדָה֙ לְשָׂשׂ֣וֹן וּלְשִׂמְחָ֔ה. צ֣וֹם הָֽרְבִיעִ֡י זֶה שִׁבְעָה עָשָׂר בַּתַּמּוּז. יוֹם שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת. וּבָטַל הַתָּמִיד. וְהוֹבְקְעָה הָעִיר. וְשָׂרַף אַפּוֹסְטוֹמוֹס אֶת הַתּוֹרָה. וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. צ֣וֹם הַֽחֲמִישִׁי֩. זֶה תִשְׁעָה בְאַב. שֶׁבּוֹ חָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִייָה. צ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י זֶה שְׁלֹשָׁה בַתִּשְׁרֵי שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם. צ֣וֹם הָֽעֲשִׂירִ֗י. זֶה עֲשָׂרָה בַטֵּבֵת. יוֹם שֶׁסָּמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל עַל יְרוּשָׁלִַם.
Traduction
vide
וְהוֹבְקְעָה הָעִיר. כָּתוּב בְּתִשְׁעָ֣ה לַחוֹדֶשׁ הוֹבְקְעָה הָעִֽיר וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר חֲנִילַאי. קִילְקוּל חֶשְׁבוֹנוֹת יֵשׁ כָּאן. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיְהִ֛י בְּעַשְׁתֵּֽי עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה בְּאֶחָ֣ד לַחוֹדֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר י֨י אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ בֶּן אָדָ֗ם יַ֠עַן אֲשֶׁר אָ֨מְרָה צּוֹר עַל יְרֽוּשָׁלַ֨ם֙ הֶאָ֔ח. מָהוּ הֶאַח. אִין תִּימַר. בְּאֶחָד בְּאַר. עַדַּיִין לָא נִשְׂרַף. אִין תֵּימַר בְּאֶחָד בְּאֶלּוּל. [בְּ]יוֹם וָלַיְלָה נְפַק בַּלְדָּרָה מִן יְרוּשָׁלִַם וּבָא לְצוֹר. אֶלָּא קִילְקוּל חֶשְׁבוֹנוֹת יֵשׁ כָּאן. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּמְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת. בָּאוּ וְאָֽמְרוּ לוֹ. נִשְׁבָּה בִּנְךָ. וְנִתְקַלְקְלוֹ חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו. אָמַר. יֵיעָשֶׂה זֶה רֹאשׁ לַחֶשְׁבוֹנוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וּמְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו. בָּאוּ וְאָֽמְרוּ לוֹ. נִשְׁבָּה בִּנְךָ וְנִתְקַדֵּשׁ. אָמַר. יֵיעָשֶׂה זֶה רֹאשׁ לַחֶשְׁבוֹנוֹת. רִבִּי מָנָא בָעִי. נִיחָא נִתְקַלְקְלוֹ לְשֶׁעָבַר. דִּילְמָא לְהַבָּא. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. בַּתִּשְׁעָה לַחוֹדֶשׁ. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר. [מַה בֵינִיהוֹן.] עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם מִיּוֹם שְׁהוֹבְקְעָה הָעִיר וְעַד יוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר רִבִּי אָבוּנָה. סִימָנָא מַקֵּ֥ל שָׁקֵ֖ד אֲנִ֥י רֹאֶֽה. מָה הַלּוּז הַזֶּה מִשֶּׁהוּא מוֹצִיא אֶת נִיצּוֹ וְעַד שֶׁהוּא גוֹמֵר אֶת פֵּירוֹתָיו עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם. כָּךְ מִיּוֹם שְׁהוֹבְקְעָה הָעִיר וְעַד יוֹם שֶׁחָרַב הַבַּיִת עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם. מָאן דְּאָמַר. בַּתִּשְׁעָה לַחוֹדֶשׁ. (בְּשִׁבְעָה עָשָׂר) [בְּאֶחָד] בְּאַב חָרַב הַבַּיִת. מָאן דְּאָמַר בְּשִׁבְעָה עָשָׂר. בְּתִשְׁעָה בְאַב חָרַב הַבַּיִת.
Traduction
En ce jour, dit la Mishna, la ville fut conquise.'' Il est écrit (Jr 39, 2): le 9 du mois la ville fut prise; tandis qu’ici on fixe la date du 17 Tamouz? Dans ce verset, répond R. Tanhoum b. Hanilaï, il y a une erreur de calcul (un arriéré de 8 jours); c’est ainsi qu’il est dit (Ez 26, 1): la 12e année, le 1er du mois, la parole de l’Éternel me fut adressée en ces termes: fils de l’homme, puisque Tyr a dit sur Jérusalem que c’est bien. Or, que signifie ce cri de joie? Ce ne saurait être le 1er Ab, la ville n’étant pas encore brûlée alors, ni le 1er Eloul, car il n’est pas admissible que le porteur de nouvelles (veredarius) ait voyagé jour et nuit sur la route de Jérusalem à Tyr, pour arriver dans cette ville (très éloignée de la 1re) au 1er Eloul; il faut donc admettre une erreur de calcul à la suite de toutes les souffrances qu’a subies Israël, et il en sera de même pour la date du 9 Tamouz (au lieu de 17). R. Yohanan et R. Simon b. Lakish expliquent différemment ce fait: selon le premier, il ressemble à un roi qui, lorsqu’il est assis à établir des comptes, reçoit la nouvelle que son fils a été fait captif; ses calculs seront troublés, et il ordonnera de fixer désormais ce jour comme point de départ de nouveaux calculs; d’après le second, si un tel roi reçoit cette triste nouvelle pendant qu’il établit les calculs, et que de plus son fils a dû être tué, il établira ce dernier jour comme point de départ des nouveaux comptes (voilà pourquoi le prophète donne au fait la date du 1er du mois). Mais, objecte R. Mena, on comprend le trouble dans les comptes passés (entre la prise de Jérusalem et sa ruine); pourquoi en serait-il de même à l’avenir (après cette époque, lorsque les esprits sont calmés, et comment expliquer l’erreur d’Ézéchiel)? Or, quelle différence y a-t-il à admettre que la ville subit une brêche le 9 Tamouz ou le 17, et n’y a-t-il pas toujours un intervalle de 21 jours entre ce fait et la ruine totale de la ville, puisque R. Abouna interprète comme indice à ce sujet ces mots (Jr 1, 11): Je vois un bâton fleuri, c’est-à-dire comme entre la floraison de l’amande et sa maturité il y a un intervalle de 21 jours, il y a eu un même espace de temps entre la brèche de la ville et sa ruine? La différence n’est qu’une question de date; d’après celui qui fixe la brèche de la ville au 9 Tamouz, la ruine est survenue le 1er Ab; d’après l’autre, qui attribue cette brèche au 17 Tamouz, la ruine a eu lieu le 9 Ab.
Pnei Moshe non traduit
כתיב. בתשעה לחודש וגו' בירמי' ל''ט כתיב בעשתי עשרה שנה וצדקיהו בחדש הרביעי בתשעה לחדש הבקעה העיר וכ''כ במלכים ב' כ''ה ואת אמר הכין בי''ז בו:
קלקול חשבונות יש כאן. בהכתוב וטעו בח' ימים מוקדם ומביא ראיה כהדא הוא דכתיב ביחזקאל כ''ו ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש וגו' ואותה שנה נחרב הבית כדכתיב להלן שם ל''ג ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי בחמישי לחודש לגלותינו בא אלי הפליט מירושלים לאמר הוכתה העיר וזה היה בטבת שלאחר שנת החורבן וכתיב בקרא דלעיל בא' לחודש וגו' בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלים האח מהו האח מה שמחה היה להם בא' לחודש ואיזה אחד לקודש הוא אין תימר אחד באב עדיין לא נשרף הבית ואין תימר באחד באלול שלאחר אב באותה שנה וכי אפשר ביום ובלילה נפק בלדרה הוא המביא הכתבים והשליחות ואתי לצור בימים מועטים הללו והיא רחוקה הרבה מירושלים אלא קלקול חשבונות יש כאן וטעו בחשבון מחמת רוב הצרות שעברו עליהן ולא רצה הכתוב לשנות מכמו שהיו סבורים וכן נמי איכא קלקול חשבון בהכתוב בט' לחודש הובקעה העיר שלא היה זה אלא בי''ז בתמוז:
יעשה זה. היום שאתם סבורים ראש לחשבונות:
נשבה בנך ונתקדש. כמו ונתגדש כלומר שנעשה כמין גדיש וחרבה אמר וכו':
ניחא נתקלקלו לשעבר. מזמן שהובקעה העיר שהיו טרודים בצרות ובמלחמות עד יום היכבשה ונשרפה בעשתי עשרה שנה אלא דלמא להבא בתמיה שלאחר החורבן שכבר עברו מעליהן מפני מה נתקלקלו החשבונות שאתה אומר שזה הפסוק באחד לחודש בעשתי עשרה שנה יען אשר אמרה צור וגו' ג''כ על ידי קלקול החשבון נכתב הלא זה היה אחר כך:
בין כמ''ד וכו' מה ביניהן וכו'. כלו' הרי לד''ה כ''א יום מיום שהובקעה עד יום שחרב היה כדדריש ר' אבינא סימנא מקל שקד וכו' א''כ למ''ד בט' לחודש הובקעה היאך אתה מוצא כ''א יום הללו ואם נאמר דלהאי מאן דאמר לית ליה האי סימנא דמקל שקד ומהדר דכ''ע אית להו האי סימנא ולמ''ד בט' לחודש הובקעה צ''ל דבא' באב חרב הבית ומ''ד וכו' והא הוא דאית ביניהון:
Ta'anith
Daf 23b
תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. עֲקִיבָה רִבִּי הָיָה דוֹרֵשׁ. כֹּֽה אָמַ֞ר י֨י צְבָא֗וֹת צ֣וֹם הָֽרְבִיעִ֡י וְצ֣וֹם הַֽחֲמִישִׁי֩ וְצ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י וְצ֣וֹם הָֽעֲשִׂירִ֗י וגו'. 23b צ֣וֹם הָֽרְבִיעִ֡י זֶה שִׁבְעָה עָשָׂר בַּתַּמּוּז. יוֹם שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת. וּבָטַל הַתָּמִיד. וְהוֹבְקְעָה הָעִיר. וְשָׂרַף אַפּוֹסְטוֹמוֹס אֶת הַתּוֹרָה. וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. צ֣וֹם הַֽחֲמִישִׁי֩. זֶה תִשְׁעָה בְאַב. שֶׁבּוֹ חָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִייָה. צ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י זֶה שְׁלֹשָׁה בַתִּשְׁרֵי. יוֹם שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם. צ֣וֹם הָֽעֲשִׂירִ֗י. זֶה עֲשָׂרָה בַטֵּבֵת. יוֹם שֶׁסָּמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל עַל יְרוּשָׁלִַם. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיְהִי֩ דְבַר י֨י אֵלַ֜י בַּשָּׁנָ֤ה הַתְּשִׁיעִית֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽעֲשִׂירִ֔י בֶּעָשׂ֥וֹר לַחוֹדֶשׁ לֵאמֹֽר בֶּן אָדָ֗ם כְּתָב לְךָ֙ אֶת שֵׁ֣ם הַיּ֔וֹם אֶת עֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה סָמַ֤ךְ מֶלֶךְ בָּבֶל֙ עַל יְר֣וּשָׁלַ֔ם. וַאֲנִי אוֹמֵר. צ֣וֹם הָֽעֲשִׂירִ֗י זֶה חֲמִשָׁה בַטֵּבֵת. יוֹם שֶׁבָּאָת שְׁמוּעָה לַגּוֹלָה. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיְהִ֞י בִּ[ע]שְׁתֵּ֧י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֗ה בָּֽחֲמִישִׁי בַּֽחֲמִשָּׁ֥ה לַחוֹדֶשׁ בְּגָלוּתֵינוּ בָּא אֵלַ֨י הַפָּלִ֧יט מִירוּשָׁלַ֛ם לֵאמֹ֖ר הוֹבְקְעָה הָעִֽיר׃ אֶלָּא שֶׁבִּיהוּדָה מִתְעַנִּין עַל הַמַּעֲשֶׂה. וּבַגָּלִיּוֹת עַל הַשְּׁמוּעָה. רִבִּי עֲקִיבָה דָרַשׁ רִאשׁוֹן אַחֲרוֹן וְאַחֲרוֹן רִאשׁוֹן. וַאֲנִי דוֹרֵשׁ רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן. וַאֲנִי רוֹאֶה אֶת דְּבָרַיי מִדִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה.
Traduction
– R. Simon b. Yohaï a enseigné (141)B., Rosh Hashana 18b. que son maître aqiba interprète ainsi ce verset (Za 8, 19): Ainsi a parlé l’Éternel Sabaot, le 4e jeûne, le 5e, le 7e et le 10e, etc.; le jeûne du 4e (mois) est celui du 17 Tamouz, jour auquel les tables de la loi furent brisées, le sacrifice quotidien a cessé d’être offert, Jérusalem subit une brèche, Apostomos brûla la Loi et mit une idole au Temple. Le jeûne du 5e est celui du 9 Ab, anniversaire de la destruction du premier Temple et du second; le jeûne du 7e est celui du 3 Tishri, anniversaire du meurtre de Ghedalia b. Ahiqam; le jeûne du 10e est celui du 10 Tébeth, jour où le roi de Babylone mit le siège devant Jérusalem. Ainsi, il est écrit (Ez 24, 1): La parole de l’Éternel me fut révélée l’an 10, le 10e mois, le 10 du mois, en ces termes: fils de l’homme, écris-toi le nom de ce jour, de ce même jour-ci, car le roi de Babylone s’est approché contre Jérusalem dans ce même jour. Selon moi, le jeûne du 10e mois doit rappeler le 5 Tébeth, jour où l’on reçut la nouvelle du commencement de l’exil (sous Iekhonia). C’est ainsi qu’il est dit (ib. 33, 21) Il arriva l’an 12 de notre captivité, le 5e jour du 10e mois, qu’un homme échappé de Jérusalem vint à moi et me dit: la ville a été prise. Cette divergence d’application tient à ce qu’en Judée on jeûne en souvenir du fait du siège (le 10 Tébeth), et dans la captivité on solennise le jour de la nouvelle seule (ou le 5 Tébeth). Donc, R. aqiba applique la 1re mention biblique (le siège) en dernier lieu, et ce qui est dit en dernier lieu dans le texte est, selon lui, le premier dans la punition; tandis que moi (R. Simon) je maintiens l’ordre biblique d’accord avec les anniversaires. Voilà pourquoi je préfère mon avis à celui de R. aqiba.
Pnei Moshe non traduit
ר''ע דורש ראשון יום שסמך מלך בבל שהוא ראשון לפורענות דורש הוא אחרון ואחרון שבמקרא דורש ראשון לפורענות ואני וכו' הכל כסדר פירעניו':
וְשָׂרַף אַפּוֹסְטוֹמוֹס אֶת הַתּוֹרָה. אֵיכָן שְׂרָפָהּ. רִבִּי אָחָא אָמַר. בְּמַעֲבַרְתָּא דְּלוֹד. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. בְּמַעֲבַרְתָּא דְּטַרְלוֹסָה. וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הוּעֲמַד. מָאן דְּאָמַר הוּעֲמַד. צַלְמוֹ שֶׁלְמְנַשֶּׁה. מָאן דְּאָמַר. הֶעֱמִיד. צַלְמוֹ שֶׁלְאַפּוֹסְטוֹמוֹס. מִפְּנֵי מַה לֹא קָֽבְעוּ אוֹתוֹ תַעֲנִית. חִינְנָא אָבוֹי דְבַר יַנְטָה בְשֵׁם רִבִּי בְּנָייָה. שֶׁלֹּא קִיבְּלוּ רוֹב צִיבּוּר עֲלֵיהֶם. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כָּל מַה שֶׁנַּעֲשֶׂה בָזֶה חָזַר. וְכָל מַה שֶׁנַּעֲשֶׂה בָזֶה לֹא חָזַר. אָמַר רִבִּי לֵוִי. כָּתוּב אֲשֶׁ֨ר יַֽעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֛ם הָֽאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם. וְאֵין מָאוֹר עֵינָיו שֶׁלְאָדָם חוֹזֵר אֶלָּא לְאַחַר אַרְבָּעִים יוֹם.
Traduction
''Apostomos brûla la loi'', est-il dit. Ce fait eut lieu, dit R. Aha, dans le défilé de Lydda; ou, selon d’autres sages, dans celui de Tarlousa (142)Derenbourg, ibid., p. 59.. Il mit une statue dans le sanctuaire'', est-il dit. Selon une autre version, elle fut placée (le verbe au passif). En adoptant ce dernier texte, il s’agit de l’image de Manassé (qui aurait été imposée violemment); mais, d’après la 1re version, il s’agit de celui qui vient d’être nommé pour avoir brûlé la loi, savoir Apostomos. Pourquoi la génération même à laquelle cette statue a été imposée de force n’a-t-elle pas institué de jeûne? C’est que, dit Hinena Abia (père) de b. Yanteh au nom de R. Bania, la majorité des fidèles (lors de la 1ere captivité) ne l’avait pas assumé. R. Josué b. Levi dit: tous les maux survenus le 17 Tamouz sont revenus à Israël; mais ce qui a eu lieu à la seconde date (le 9 Ab) n’est pas revenu. Du verset (Lv 18, 5) l’homme suivra ces préceptes, et il vivra par eux, R. Levi déduit que la clarté des yeux (l’intelligence des textes produites par une étude assidue) ne revient (en cas d’interruption) qu’au bout de 40 jours.
Pnei Moshe non traduit
מ''ד הועמד צלמו של מנשה. שהועמד בעל כרחם של דורו ולא היו מסכימים עמו ומ''ד העמיד זהו צלמו של אפוסטמו' שהיה לאחר שמטה ידם והעמיד באין מוחה ומעכב על ידו:
מפני מה לא קבעו אינהו תענית. אותו הדור שאתה אומר שהועמד בעל כרחם:
שלא קבלו רוב הצבור עליהם. באותו זמן:
כל מה שנעשה בזה בבית ראשון חזר בשני ומה שנעשא בשני לא חזר עדיין א''נ על י''ז בתמוז וט''ב קאמר דכל מה שנעשה בי''ז תמוז שבירת הלוחות וכן כולם חזר לישראל וכל מה שנעשה בט' באב לא חזר וכקובל על הדבר אמר כן:
כתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ואין מאור עיניו של אדם חוזר וכו' אדברי תורה קאי והביא הכתוב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם לומר שהעסק של התורה והמצות חייו של אדם הוא ואם פורש מד''ת אין מאור עיניו של אדם מאירין בה להיות חוזר כמקדם אלא לאחר ארבעי' יום כדדריש ואזיל הדא הוא דכתיב ויהי בשנה השנית וגו' וכתיב ויסעו מהר ה' וכו' אותו היום סרו מאחרי ה' כאילו טלייא וכו' כאותן התינוקות הפונים מבית הספר ויוצאין לכפרים לטיול ולשחוק כך היו פונים מן התורה ובו ביום נתאוו תאוה וכו' הרי ל''ג יום ובשבעת ימי מרים וכו' הרי ארבעי' יום שלא חזרו לדברי תורה:
הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיְהִ֞י בַּשָּׁנָ֧ה הַשֵּׁינִית בַּחוֹדֶשׁ הַשֵּׁינִי בְּעֶשְׂרִ֣ים בַּחוֹדֶשׁ וגו'. וְכָתוּב וַיִּסְעוּ֙ מֵהַ֣ר י֨י דֶּ֖רֶךְ שְׁל֣שֶׁת יָמִ֑ים. רִבִּי זְכַרְיָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי לֵוִי. לְאִילֵּין טַלְייָא דְמִתְפַּנֵּיי מִן סִיפְרָא וְנַפֵקוּן לוֹן [בכ]פָרֵיי. בּוֹ בַיּוֹם נִתְאַווּ תַאֲוָה. עַ֣ד חוֹדֶשׁ יָמִ֗ים עַ֤ד אֲשֶׁר יֵצֵא֙ מֵֽאַפְּכֶ֔ם. וּבְשִׁבְעַת יְמֵי מִרְיָם. וַתִּסָּגֵ֥ר מִרְיָ֛ם מִח֥וּץ לַֽמַּֽחֲנֶ֖ה. וּבְאַרְבָּעִים יוֹם שֶׁל מְרַגְּלִים. וַיָּשׁוּבוּ מִתּ֣וּר הָאָ֑רֶץ מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֥ים יֽוֹם׃ וַיֵּֽלְכ֡וּ וַיָּבוֹאוּ אֶל מֹשֶׁ֨ה וְאֶֽל אַֽהֲרֹ֜ן וגר'. אֲתוֹן אַשְׁכְּחִינוֹן עֲסִיקִין בְּהִילְכוֹת חַלָּה וְעָרְלָה. אָֽמְרוּ לָהֶן. לָאָרֶץ אֵין אַתֶּם נִכְנָסִין וְאַתֶּם עֲסוּקִין בְּהִילְכוֹת חַלָּה וְעָרְלָה. מִיַּד וַתִּשָּׂא֙ כָּל הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיִּתְּנ֖וּ אֶת קוֹלָ֑ם וַיִּבְכּ֥וּ הָעָ֖ם בַּלַּיְ֥לָה הוּא. אָמַר לָהֶן. אַתֶּם בְּכִיתֶם לְפָנַי בְכִייָה שֶׁלְתִּפְלוּת. חַיַּי. עֲתִידִין אַתֶּם לִבְכּוֹת בְּכִייָה שֶׁלְמַמָּשׁ. בָּכֹה תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה. תַּנֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. כָּתוּב וַיִּשְׁמַ֨ע מֹשֶׁ֜ה אֶת הָעָ֗ם בּוֹכֶה לְמִשְׁפְּחוֹתָיו וגו'. עַל שֵׁשׁ עֲרָיוֹת שֶׁאָסַר לָהֶן מֹשֶׁה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
ובארבעים יום של מרגלים דכתיב וישובו וגו'. וכלומר ובאותן ארבעים יום הוא שחזר מאור עיניהם לעסוק בתורה וכדדורש והולך אתון אשכחן עסיקין בהל' חלה וערלה ואמרו להן לארץ אין אתם יכולין להיות נכנסין והרי אלו אינם נוהגין מן התורה אלא בארץ:
בכה תבכה בלילה. וכנגדם שתי בכיות של תפלות כדתני רשב''י וכו' אחת שבכו על שש עריות שאשר להם משה יותר ממה שהיה אסור לבני נח ואחת של מרגלים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source